"אחריי שהשתחררתי מהצבא, בתחילת שנות התשעים, זומנתי לעבוד בחברת ביטחון שנתנה שירותים לאינטל. קצין הביטחון בפרויקט, אורי זיו, ששמעתי את שמו עוד משירותי בצבא, ראה את הנתונים הצבאיים שלי וזימן אותי לעבודה. הוא הסביר לי על המפעל והתחלנו לבצע ראיונות עבודה וגיוסים לאנשים המתאימים. באחד הימים, עבדתי בתור אחראי משמרת על מתקן מול מבנה ישן של ממד (כיום מפטגון). עובדי ממד בליווי טלי בנדר, הגיעו לבדיקות במתקן. "בוא תעבוד אצלנו, אתה בחור צעיר" משפט שחזר על עצמו עד שהשתכנעתי. נכנסתי למשרדי ממד, ראיתי איך מלמדים את העובדים ריתוך אורביטלי וצנרת נקייה ואמרתי לעצמי – פה אני רוצה להיות!
עברתי קורס הכשרה והסמכה והתחלתי לעבוד. אחרי כמה חודשים התקבל פרויקט בשוויץ וכך יצא שאני ועוד כמה חברים נבחרנו לטוס ולעבוד שם. כשהלכתי לאסוף את כרטיסי הטיסה שלי מהמשרדים, בדרכי החוצה, שמעתי דיון סוער. עברתי במקום ושם עצר אותי מוטי הררי ושאל אותי מה אני מחזיק ביד. הסברתי לו שאלו כרטיסי טיסה עבור הטיסה לעבודה בפרויקט בשוויץ. הוא הסתובב לשאר הנוכחים ואמר להם " אתם רואים? בחור צעיר, אחרי צבא וכבר יש לו מקצוע, רתך אוריבטלי! זה העתיד של החברה"
בשוויץ עבדנו בפרויקט של מפעל תרופות, ביו-טכנולוגיה. בסך הכל עבדתי בשוויץ קרוב ל-4 שנים. עבדנו גם בגרמניה, איטליה.. בכל העולם ביצענו פרויקטים ברמה הטובה ביותר. בשלב מסוים נסעתי לגרמניה להוציא תעודה בינלאומית במקצוע הריתוך. הרגע המרגש ביותר היה כשהתחתנתי ואחרי יומיים כשהייתי אמור לטוס חזרה לשווייץ, מפטגון דאגה לי לירח דבש, הזמינו את אשתי לשוויץ ודאגו להכל. לא שמעתי בשום מקום עבודה שעושים דבר כזה.
במהלך השנים, לאט לאט, עם הזמן והניסיון, הפכתי מרתך, לאחראי רתכים. הייתי מכשיר אותם, מעביר קורסים ומלווה אותם בשטח. כשצצה בעיה – היינו פותרים אותה יחד. ככה הפכתי גם ליועץ בתחום. הייתה לי מזוודה קבועה ליד הדלת, בכל רגע נתון יכולתי לקבל שיחת טלפון "אלישע, יש בעיה באיטליה – אתה חייב לצאת. כרטיס טיסה מחכה לך בשדה, החבר'ה שלנו יפגשו אותך שם". הפכתי לראש צוות, לאט לאט הגדילו את הצוות שלי ופתאום נהייתי מנהל עבודה. עבדתי בהמון מפעלים ופרויקטים בכל מיני תחומים. אני אוהב לעשות את העבודות המסובכות והקשות – הן נותנות את הסיפוק הגדול ביותר.
בכל קורס לומדים באופן עיוני, אבל בפועל צריך לעבוד בשטח כדי להבין את כל עניין הריתוך האורביטלי. צריך לדעת להתעסק עם תרכובת החומרים, עם הצינורות והאביזרים. צריך ללמוד תוך כדי העבודה. אבל הכי חשוב – צריך לאהוב את זה.
קרוב ל25 שנים שאני בחברה, אני עוד מעט בן 48 ובכל פרויקט אני לומד משהו חדש. תמיד יש מה ללמוד, דברים משתנים כל הזמן וזה כל העניין. אני מאחל לעצמי להישאר תמיד בחברה, אני אוהב אותה ואת העבודות שאנחנו עושים, כולם מרוצים מאתנו. אני רוצה שהחברה תמשיך להתפתח ולגדול כמה שרק אפשר ומצפה שנתקדם תמיד בכל תחום."
